אין דור שאין בו ליצנין

בעלי מלאכה פשוטים נהגו להתפלל ב„מניינים" של אנשי אותו מקצוע, והשעה שבין תפילת מנחה למעריב הייתה שעת השמועות. „כוכב־שבט" הוא שביט, שהופעתו נחשבה סימן רע; „יצול" הוא המוט שרותמים אליו את הסוסים, וכשעגלות מצטופפות קורה שיצולה של אחת נתקע בתוך חברתה — והעגלון יודע לחלצן. מכאן הקל־וחומר המרגיע של הזקן: אם אנחנו, בשר ודם, מפרידים שתי עגלות שהסתבכו, הקדוש־ברוך־הוא — עגלונו של העולם כולו זה ששת ימי בראשית — ודאי ימנע התנגשות של שביט. אימת הקוסמוס נמסה לביטחון מקצועי של עגלון בעגלון הוותיק ממנו.