אין דור שאין בו ליצנין

רבי אייזל חריף, רבה של סלונים, נודע בשנינותו והוא גיבורן של בדיחות רבות. „בן-נח” בלשון חכמים הוא סתם גוי, ורבי יוחנן אמר (עירובין סב ע״א) ש„בן-נח נהרג על פחות משווה פרוטה”; הלצון העממי דרש זאת על הקמצן: „בן-נח” — נוח לו שייהרג ולא יוציא פרוטה (הערה ^*). לכן מכריז העשיר „בן-נח אני” — קמצן מוצהר, חבל על טרחתך. רבי אייזל נוטל את הכינוי כפשוטו — בן של נח — ומזכיר שהיו לנח שלושה בנים: שם, יפת — וחם, שביזה את אביו ונתקלל (בראשית ט). מכל השלושה בחר לו הקמצן להיות דווקא הבן המנוול.