בדיחה 368
ערב שבת קודם חשכה נכנס אדם אחד אצל הרב ואמר:
– רבי, אורח אני כאן, וממון יש לי בכיסי, ואת אנשי־המקום איני יודע. בבקשה ממך. קח את ממוני ויהא פקדון בידך עד אחרי השבת.
אמר לו הרב:
– צא וְהָבֵא את פרנסי־הקהלה, שיהיו עדים בדבר.
נבוך האורח ואמר:
– רבי, נאמן אתה עלי ואין לי צורך בעדים.
החזיר לו הרב:
– אף־על־פי כן; איני מקבל פקדונך אלא בעדים, ודוקא באלו שאמרתי.
ראה האורח, שהרב עומד על דעתו, יצא והביא את פרנסי־הקהלה, ובמעמדם מסר ממונו להרב, ולמחרת השבת, כשבא לקבל את פקדונו, כפר הרב:
– להד"ם!
מיד הלך המפקיד והביא את פרנסי־הקהלה וטען לפניהם:
– אתם עדים, שבמעמדכם הפקדתי ממוני בידי הרב; עכשיו הוא כופר.
כפרו גם הפרנסים:
– לא ראינו ולא שמענו.
עמד האיש ופניו כבושים בקרקע מרוב צער, ולא ידע מה תקנה יש לו. וכשנסתלקו הפרנסים והלכו להם הוציא הרב את הפקדון והחזיר לו. תמה האיש תמיהה גדולה:
– רבי, אם כך אתה עושה, למה כפרת תחלה?
החזיר לו הרב:
– להודיעך, מי הם פרנסי הקהלה, ומהם תקיש על הקהלה כֻּלָּהּ.