שנים באו לרבי יוסף לדין, שמע רבי יוסף טענותיו של התובע ואמר לו:
– הדין עמך.
עמד הנתבע וטען גם הוא. חזר רבי יוסף ואמר לו:
– הואיל ואתה טוען כך, הדין עמך.
שחקו בעלי הדין, עזבו את הרב והלכו להם. התחילה הרבנית מטיחה דברים כלפי בעלה, ששוטה ובטלן הוא, ולפיכך היא וביתה רעבים. שמע רבי יוסף, סלסל פאותיו ואמר לה:
– עכשיו אני רואה, שהדין עמך.
בדיחה זו כבר ידע יוהן־פטר הבל, והוא מספר אותה כך: כשישב השופט החדש למשפט בפעם הראשונה בא אצלו טחן, אשר לו טחנת המים העליונים, וקבל על בעל הטחנה של המים התחתונים. לאחר שהקובל הרצה טענותיו, אמר לו השופט: "הדבר ברור; הדין עמך". למחר בא אצלו הטחן, אשר לו טחנת המים התחתונים, ולאחר שהוא הרצה טענותיו, חזר השופט ואמר: "אין לך דבר ברור מזה, שהדין עמך". ניגש השמש אל השופט ואמר לו: "אדוני, השופט שקדמך לא היה מוציא פסקי־דין כאלה. אם גם התובע וגם הנתבע זכאים, הרי שניהם גם חייבים, ואין לדבר סוף". שמע השופט ואמר: "עכשיו ברור ומבורר, שהדין עמך". (Hebel, "Hausfreund", עמ' 121–127, סי' 49).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 382, עמ' 124) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„הדין עמך" — הצדק אתך. הדיין הרך מסכים עם כל טוען, ולבסוף גם עם אשתו הקוראת לו שוטה — הסכמה שמאשרת במו פיו גם את צדקתה וגם את טיפשותו. דרויאנוב מציין שהבדיחה מופיעה כבר אצל הסופר הגרמני יוהאן פטר הֶבֶּל („Hausfreund"): שופט מצדיק שם את שני בעלי־הדין זה אחר זה, וכשמעירים לו ששניהם אינם יכולים לצאת זכאים — הוא מצדיק גם את המעיר.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
