אין דור שאין בו ליצנין

מִוִּדּוּיוֹ של רב:

– נאמן עלי הַדַּיָּן, שלא רציתי להיות רב. אמרתי: מה לי ולצרה זו, שאהיה חייב להחניף את “הגבירים” של העיר? אבל פעם אחת בא מעשה לידי, ומעשה זה העבירני על דעתי. ערב־שבת ישבתי במרחץ וחפפתי את ראשי, פתאום ראיתי: נכנסו שני יהודים כרסנים, וְהַבַּלָּן רץ לפניהם וחולק להם כבוד גדול. נגשתי אליו ולחשתי לו: מי אלה? ודאי הם משלמים שכר־מרחץ יותר מאחרים", חזר הוא ולחש לי: “חס ושלום! אין הם משלמים שכר־מרחץ יותר מאחרים, אבל גבירים הם”. תיכף גמרתי חפיפת־ראשי, שבתי לביתי ואמרתי לאשתי: בְּרַיְנֶה זוגתי, הואיל וגם הַבַּלן חיב להחניף לגבירים, מוטב, שאני אהיה רב"…