הרב הודיע לפרנס, שהוא מבקש הוספה על שכרו, כדי שיוכל לעסוק בתורה וברבנות מתוך הרוחה. אמר לו הפרנס:
– עליך, רבי, אני תמה. כיצד אדם גדול כמוך מתאוה לתענוגי העולם הזה כאחד מאתנו?
החזיר לו הרב:
– ואתה מה דעתך, שהקדוש ברוך־הוא לא טרח לברוא תענוגי העולם הזה אלא כדי לְהַנוֹת בהם את הבורים ואת ההדיוטות?
על דקרטס (קרטזיוס) מסופר: פעם אחת מצא אותו חצרן אחד יושב ואוכל צלי־איילת. אמר לו החצרן: "האומנם גם החכמים אוהבים צלי יפה כאחד־האדם?" – החזיר לו הפילוסוף: "ואתה מה דעתך, שהאיילות ישנן בעולם רק בשביל הטיפשים?" (M. G. Saphir, und Ad. Glassbrenner, "Conver- sations-Lexikon" וינה 1859, חלק א', עמ' 245–246).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 408, עמ' 131) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״מתוך הרוחה״ — מתוך רווחה, בלי דוחק; ״בורים והדיוטות״ — עמי-ארצות ופשוטי-עם. הפרנס שולף את אידאל הפרישות — תלמיד-חכם ראוי שיבוז לתענוגות העולם הזה — כדי לחסוך את התוספת, והרב הופך את התאולוגיה נגדו: אם הקב״ה טרח לברוא את התענוגות, ודאי לא נתכוון שייהנו מהם דווקא הטיפשים. ובצד העקיצה הסמויה: הפרנס, הנהנה בעצמו מן העולם הזה, נמנה לפי זה עם ה״בורים״. דרויאנוב מציין מקבילה עתיקה על הפילוסוף היווני קרטס, שנמצא אוכל מטעמים ונשאל אם גם החכמים אוהבים מעדנים — והשיב: וכי סבור אתה שהמעדנים נבראו רק לכסילים?
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
