אין דור שאין בו ליצנין

ורמיזא היא וורמס שבגרמניה, ממרכזי התורה הקדומים של אשכנז, שבה למד רש״י בצעירותו — זו ״הזכות הגדולה״ שבשמה ביקש הרב לעזוב. על דף הגמרא יושבים זה מול זה שני הפירושים הגדולים — רש״י מצד אחד ובעלי התוספות מצדו האחר — והם חלוקים תדיר, כך ש״הלכה כרש״י או כתוספות?״ היא שאלת בית-מדרש קלאסית. הליצן פוסק אותה מכיסו של הרב: בשביל רש״י (וורמס) ביקש ללכת, ובשביל ה״תוספות״ — תוספת השכר — נשאר; מוכח ״להדיא״ (בבירור) שהלכה כתוספות. הממון הכריע במקום שבו דורות של למדנים לא הכריעו.