ראש השנה קודם מוסף פתח החזן “הנני העני”, ומיד הרכין ראשו כלפי התיבה וכל גופו התחיל מרתת. ראה הקהל ונהנה:
– חזן בעל־בכי.
היה שם בתור אחד מקטני־אמנה, הציץ אל תחת טליתו של החזן וקרא:
– מחמת צחוק הוא מרתת!
נזדעזע כל הקהל ופרצה מהומה בבית הכנסת:
– כיצד ש"ץ צוחק בשעה זו?
הפשיל החזן את טליתו מעל ראשו ופֵרש:
– ראיתי את הקהל ונזכרתי מעשה, ושוב לא יכלתי להתאפק מצחוק. אתמול עמדה גויה בשוק ומכרה ביצים. פתאום החליקה ונפלה, בא רוח והפשיל חלוקה עד למעלה מראשה לעיני כל הקהל…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„הנני העני ממעש" — תפילת שליח־הציבור לפני מוסף של ראש־השנה ויום־הכיפורים, וידוי שבו הוא מכריז שאינו ראוי לשאת את תפילת הקהל; היא נאמרת ברטט גדול, ו„חזן בעל־בכי", הבוכה באמת בתפילתו, נחשב מעלה יקרה. „מרתת" — רועד; „קטני־אמנה" — קטני־אמונה, ספקנים; „ש"ץ" — שליח־ציבור. הקהל קורא את הרעד כבכי של קדושה, והספקן מגלה שהוא צחוק כבוש. וההסבר גרוע מן החטא: דווקא מראה הקהל, העטוף טליתות מופשלות מעל הראש, הזכיר לחזן את הגויה שהרוח הפשילה את חלוקה מעל ראשה — „לעיני כל הקהל", כלשונו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
