אין דור שאין בו ליצנין

„כבד־פה" — בעל מום בדיבור, מגמגם. משה העיד על עצמו „כבד־פה וכבד־לשון אנכי" (שמות ד, י), ואחרי קריעת ים־סוף פתח דווקא הוא בשירת הים: „אז ישיר משה" (שמות טו, א). ההיקש החצוף נשען על „עבר מן הים": מה משה שר משעבר את הים, אף כבד־הפה שלנו נעשה חזן משעבר את הים — האוקיינוס, לאמריקה. ומתחת להיקש עקיצה על חזני אמריקה: הים אינו מרפא את המום, הוא רק מרחיק את מי שמכירים אותו.