אין דור שאין בו ליצנין

בקהילות אשכנז נהגו יראים שחסו על גופם לשכור „בעל־תענית" — אדם שיצום במקומם ביום שהם חייבים בו צום, כגון תענית יארצייט (יום השנה לפטירת הורה); על־פי־רוב מילא השמש את התפקיד, ולעתים „הוציא ידי חובה" כמה משלמים ביום אחד (הערה ^*). השמש שנתפס אוכל רק מותח את שיטת המצווה־בתשלום עד קצה: כשם שהוא צם בשכר לטובת בירקנהיים, כך הוא אוכל „לשמו" של וולף שקיפח את שכרו — כדי לשלול ממנו את התענית שלא שילם עליה. אם קדושה נקנית בכסף, גם ביטולה הוא סנקציה מסחרית כשרה.