אין דור שאין בו ליצנין

שלושה שהזמינו “בעל־תענית”, שיוציא אותם ידי־חובה, ובעצם יום־התענית מצאוהו יושב בבית־מחיה ומפטם כריסו בסעודה שמינה. כעסו כעס גדול ואמרו לו:

זו תעניתך?

החזיר להם “בעל־התענית”:

רבותי, לאכול כנגד שלושה אני יכול כל יום, לצום כנגד שלושה איני יכול אפילו יום אחד.

(עיין לעיל פרק ה, סימן 534).