אין דור שאין בו ליצנין

על „כי השחית כל בשר את דרכו" (בראשית ו, יב — הערה ^*) מפרש רש"י שבדור המבול אפילו בעלי־החיים „נזקקין לשאינן מינן" — הזדווגו עם בני מינים אחרים; „נזקקין" הוא לשון נקייה להזדווגות. המלמד, שאינו מעז (או אינו יודע) לבאר לילדים עניין שבמין, נאחז במשמעות האחרת של „נושא": לא נושא לאשה אלא סוחב על הגב. כך נולד „פיל הנושא פשפש" — דוגמה שאינה מסבירה כלום, אבל חומקת בשלום מן הביאור המביך.