שלש צעקות צועק מלמד וְכֻלָּן מְסַימות ב"אנכי":
בתחלת “הזמן”. כשהוא מבקש למצוא תלמידים, הוא צועק: הבה לי בנים, ואם אין – מת אנכי"*; באמצע “הזמן”, כשאבות התלמידים באים עמו בטרוניה, שבניהם אינם רואים ברכה בלמודם, הוא צועק: התחת אלהים אנכי?** ובסוף “הזמן”, כשאבות התלמידים מקפחים שכרו, הוא צועק: אם כן, למה זה אנכי?"…***
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מסורה" — הערות המסורת שבשולי המקרא, המונות בין השאר מילים ולשונות החוזרים בכתוב („שלושה פסוקים המסיימים ב…"); כאן — מסורה פרודית על חיי המלמד לאורך ה„זמן", מחצית שנת הלימוד. שלוש הזעקות לקוחות מבראשית: „הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" — זעקת רחל העקרה (ל, א; הערה *), וה„בנים" אצל המלמד הם תלמידים, שבלעדיהם אין פרנסה; „התחת אלהים אנכי" — תשובתו הכועסת של יעקב לרחל (ל, ב), ובפי המלמד: איני אלוהים שיחולל נס ויחכים את בניכם הבורים; „אם כן למה זה אנכי" — קריאת רבקה בהריונה הקשה (כה, כב), וכשמקפחים את שכרו בסוף הזמן — בשביל מה היה הכול.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
