אין דור שאין בו ליצנין

פרודיה על „תורה" של רבי, הדורש את המשנה הפותחת את דיני הנזיקין — „ארבעה אבות נזיקין: השור והבור והמבעה וההבער", ארבעת מקורות הנזק העיקריים בדיני ממונות (הערה ^*) — כאילו היא מונה ארבעה משונאי ישראל, וכל ה„הוכחות" הן משחקי צליל: השור הוא עשו, על-פי „שור אוכל עשב" (הערה ^**); הבור הוא בלעם, על שם אביו בְּעוֹר (הערה ^***); וההבער הוא אחשורוש, שנאמר בו „וחמתו בערה בו" (הערה ^*****). החוליה הלמדנית שבחבורה: „מבעה" — שלפי שמואל בגמרא פירושו השן, נזקי אכילה של בהמה — נדרש על לבן, מן הכתוב „וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", שיניים לבנות (הערה ^****). ההנאה כפולה: לעג לדרשנות המוצאת „רמזים" לכל מה שתחפוץ, ובה-בעת וירטואוזיות של ממש — הדרשה המזויפת בנויה כמעט כמו אמיתית.