אין דור שאין בו ליצנין

„המתקת הדינים" — מושג קבלי-חסידי: ריכוך מידת הדין הקשה שבשמים; תקיעת השופר בראש-השנה נחשבת לממתיקת הדין הגדולה מכולן. „איתא להא ואיתא להא" (ארמית) — יש מקום לזה וגם לזה. ה„ראיה" נשענת על הלכה אמיתית: כשראש-השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר (גזירה שמא יטלטלוהו ברשות הרבים) — ומכאן „מוכיח" הרבי שהשבת, כלומר הפשטידה שלה, ממתיקה לבדה את הדינים אפילו ביום הדין עצמו, שאם לא כן לא היו מוותרים על השופר. סאטירה על הרוחניות החסידית שמצאה משמעות קוסמית במאכלי שבת. בנוסח הליצני, שמות המלאכים המפוצצים — שמשיאל, הדרניאל, טרטיאל — מחקים את מלאכי הפיוטים של הימים הנוראים, והם, מסתבר, מועסקים כל השנה כשומרי-פשטידה.