משכיל הערים ותפס מקום בשולחנו של צדיק. נתן בו הצדיק עין בוחנת והכיר בו, שלא כאן מקומו. נמלך ושאל אותו:
מה שמך?
קלמן שמי, – השיב המשכיל.
נאנח הצדיק:
“וי, וי, “קלמן” ראשי-תיבות”: “כיזבנו, לצנו, מרדנו, ניאצנו”.
גיחך המשכיל:
רבי, טעית, “קלמן” כותבים בקו"ף ו"כיזבנו" – בכ"ף.
החזיר לו הרבי:
אם למדת דקדוק, לא למדת רש"י. דוק ותשכח, שרש"י הקדוש כתב בפירוש: “בת קו”ף כבת כ"ף" *.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„משכיל" — איש תנועת ההשכלה, יריבת החסידות. הרבי דורש את שם האורח החשוד בנוטריקון (ראשי תיבות): קלמן — „כיזבנו, לצנו, מרדנו, ניאצנו", ממילות הווידוי של יום הכיפורים; כלומר: שמך מעיד עליך שכופר אתה. המשכיל תופס אותו לכאורה בשגיאה — קלמן נכתב בקו"ף ו„כיזבנו" בכ"ף — אבל הרבי שולף את רש"י על „ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה": „בת ק' כבת כ' — לחטא" (הערה *). אצל רש"י ק' וכ' הם מספרים — בת מאה כבת עשרים; הרבי קורא אותם בכוונה כשמות אותיות — „בת קו"ף כבת כ"ף" — והרי לך „הוכחה" מרש"י הקדוש שהאותיות מתחלפות. „דוק ותשכח" (ארמית) — דקדק ותמצא. הדקדקן המודרני מובס בלהטוט של בקיאות.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
