מתנגד זקן נכנס למניין של חסידים על-מנת להתפלל מנחה. עד שנטל ידיו ואמר “אשר יצר” מלה במלה נגש אליו חסיד אחד, מן החריפים שבחבורה, וקרא לו בקול רם:
זקן שוטה!
נעלב המתנגד והגישו לדין. ראשון טען המתנגד ותבע את עלבונו. וכשהגיע תורו של החסיד להחזיר תשובה, משך בכתפיו ואמר:
תמה אני, מה תביעה יש לך עלי? אם אתה מותר לך להיות זקן שוטה, אני מדוע אסור לי לאמר “זקן שוטה”?…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„אשר יצר" — הברכה הנאמרת אחרי עשיית הצרכים; אמירתה „מילה במילה", בהקפדה איטית, היא סימן היכר לאדיקות המתנגדית המדוקדקת, שהחסידים לעגו לה כקרירות של זקנים. בבית הדין החסיד אינו מתנצל אלא שולף פלפול חצוף: הוא לא העליב, הוא קבע עובדה — ואם לזקן מותר להיות שוטה, מדוע לו אסור לומר „זקן שוטה"?
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
