אין דור שאין בו ליצנין

שמחה ליפמאנ'ס מוויטבסק רדף את החסידים והיה שותף לעצת ההלשנה שהביאה למאסרו המפורסם של רבי שניאור-זלמן מלאדי — בעל „התניא", מייסד חב"ד — בידי השלטון הרוסי; פצע פתוח בזיכרון החסידי. „שמחה לארצך וששון לעירך" הוא נוסח מתפילת הימים הנוראים, והחסידים דורשים אותו על שמו של המת: „שמחה" — האיש — ניתן לארצך, כלומר נטמן באדמה, ומכאן הששון לעיר. לשון התפילה הנשגבת מגויסת לחגיגה על קבורת המלשין.