אין דור שאין בו ליצנין

ברקע אמונה עממית: זקן שמזכיר את קיומו לפני בית-דין של מעלה — מסתכן. לכן נמנע כלב מלומר תהילים בקול עם הציבור: שמא „יזכרוהו למעלה", יתמהו שעודנו בעולם — וייזכרו לקחת אותו. התפילה בציבור, שכל עניינה להישמע בשמים, נעשית אצל הזקן סכנת נפשות ממש, וההתחבאות ממלאך-המוות — טעם כשר לפרוש מן הציבור.