אין דור שאין בו ליצנין

קרתני שב לביתו מן הכרך וסיפר על מה שראה שם בתיאטרון:

בראשית לא היה כלום, – סינר מן התיקרה עד הקרקע. אחר־כך באו “כלי־זמרים” ב"זמירות". מיד עלה הסינר עד לתיקרה ונכנסו החתן והכלה. נשתתקו ה"כלי־זמרים" והתחיל החתן לפתות את הכלה. לא נתפתתה לו וברחה. נתבייש החתן, קפץ וברח אף הוא… נמלכו “הכלי־זמרים” ופתחו שוב ב"זמרים", וחזרו ונכנסו החתן והכלה. נשתתקו ה"כלי־זמרים" והתחילה הכלה לפתות את החתן. לא נתפתה לה וברח. נתביישה הכלה, קפצה וברחה אף היא… נמלכו “הכלי־זמרים” ופתחו שלישית ב"זמירות", ושוב חזרו ונכנסו החתן והכלה. נשתתקו “הכלי־זמרים” והתחילו החתן והכלה מפתים זה לזו וזו לזה, פיתו ופיתו עד שלסוף נתפתו שניהם…

נתלהב אחד מן השומעים, הפסיק את המספר ושאל:

ומה היה?

לא החזיר לו המספר כלום וסיים:

…ומיד ירד הסינר…