אורח נכנס לבית־מחיה לאכול, וכל מה שהציע לו הדיל לא הניח את דעתו. לסוף אמר לו הדיל:
– מאכל יפה יש לי בשביל בְּרְרָן כמוך: לשון עגל צלויה, שופרא דשופרא
– חלילה! – החזיר האורח. – בחלן אני מטבעי, וכשאני נזכר, שהלשון היתה בפי העגל תחלה, מיד נוקטת עלי נפשי.
הרהר הדיל ואמר לו:
– אם כך, איני מוצא לך מאכל טוב, אלא – ביצים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„שופרא דשופרא" — ארמית: המשובח שבמשובח; „בחלן" — איסטניס, מי שנפשו קצה בקלות; „נוקטת עלי נפשי" — נגעלת. המלצר אינו מתווכח עם הבררן — הוא רק מציע למי שנגעל ממה ששכן בפי העגל מאכל שמקורו בגוף התרנגולת נכבד עוד פחות.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
