קרתני בא לכרך והתאכסן אצל קרובו. פעם אחת אמר לו קרובו:
בוא ואראך את הבורסה שלנו, שהיא אחת מן המפורסמות בעולם.
וכשהגיעו לשם ראו: שני כרסנים גוּצים יוצאים מן הבורסה, ויותר שהם מדברים בפיהם הם ממללים באצבעותיהם. זקף בהם הקרתני את עיניו ואמר לקרובו: הללו מי הם?
החזיר לו קרובו:
הללו אחים הם ומגדולי-הבורסה הם, וכל-שעה שנפטרים זה מזה מונה כל אחד ואחד אצבעותיו – שמא גנב השני אחת מהן.
(השווה: נרשאה נשקך – מני ככיך (שיניך) חולין קכז, א. – משל ערבי אומר: “תן לו שלום ומנה אצבעותיך”)
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„קרתני" — בן עיירה קטנה; „ממללים באצבעותיהם" — מסמנים בידיים מחוות של מיקוח, כדרך הסוחרים. החשדנות מוגזמת עד אבסורד: אפילו אחים, בכל פרידה, מונה כל אחד את אצבעותיו — כלי העבודה של מסחרם — שמא גנב לו אחיו אחת. דרויאנוב מצרף בעצמו את המקבילות: הגמרא בחולין קכז ע"א מזהירה „נרשאה נשקך — מני ככיך" (בן העיר נרש נישק אותך? ספור את שיניך — אנשי נרש נודעו כגנבים שאפילו חיבתם חשודה), והמשל הערבי: „תן לו שלום ומנה אצבעותיך".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
