אין דור שאין בו ליצנין

קרלסבד (קרלובי וארי של היום) הייתה עיר־מרפא נודעת שיהודים אמידים נסעו אליה לרפא מיחושי קיבה ועיכול: עם בוקר שותים ממי המעיינות, הידועים בסגולתם המשלשלת, ואחר כך מטיילים באכסדרה — שדרת עמודים מקורה — כדי שהמים „יפעלו". „קרתני" — בן עיירה קטנה; „החדר הידוע" — כינוי מנומס לבית־הכיסא. תשובתו העגומה של הוותיק — אחרי „רק" ארבעה־עשר יום עדיין אינו יודע היכן השירותים — מסגירה שהמים המהוללים לא פעלו עליו ולוּ פעם אחת.