אין דור שאין בו ליצנין

„מלמד" — מורה ילדים ב„חדר"; „שטיא" — ארמית: שוטה. הרופא מבקש את החיתולים כדי לבדוק את הפרשות התינוק החולה. הבעל, המבקש להרגיע את אשתו הנבוכה, פולט עלבון גס משהתכוון: אין מה להתבייש, הרי זה „לחמו" של הרופא — כלומר מטה־לחמו, פרנסתו; אלא שבסמיכות לחיתול המלוכלך יוצא שהרופא ניזון, כמעט כפשוטו, מן הטינופת.