אין דור שאין בו ליצנין

רבי שבתי הכהן (1622–1663), המכונה הש״ך על שם חיבורו „שפתי כהן‟ על השולחן ערוך (יורה דעה וחושן משפט) — אחד משני הפירושים המרכזיים שם לצד הט״ז. בהומור היהודי שמו עולה בנוסחת מחלוקת־ההלכה הקבועה ‚הט״ז מכשיר והש״ך מטריף׳ (קול־המחמיר), והוא גם הפרנס־הלמדן הממנה חזן נטול־קול ‚בעל כל המעלות׳; דמותו מגלמת את סמכות־ההלכה המחמירה.

ערך בוויקיפדיה העברית ↗

תיאור בסיוע AI — ייתכנו אי-דיוקים. הבהרות