[א]
"אין דבר בעולם, שהבדיחה היהודית לא תפגע בו. בכל אדם מישראל מתלוצץ". - משום שהבדיחה נותנת לו את היכולת לכפור ולמרוד רגע אחד בכל, לגמוע גמיעה גסה מכוסה היפה והמשכרת של החירות ולנשא ולרומם אותו רגע את "האני הפשוט" שלו על הכל. - עד היכן המרידה מגיעה יראה לנו קומץ קטן של בדיחות טיפוסיות יהודיות, שוודאי ידועות הן - רובן או גם כולן - לכל המצוי אצל הבדיחה היהודית, ודווקא משום שהן ידועות ומפורסמות יפות הן לשמש דוגמאות בולטות לטיבה של בדיחתנו העממית.
אין לו ליהודי שיעבוד קשה משיעבודו של ה"גוי", ואין כל פלא, שהנושא "בין ישראל לעמים" הוא אחד מן היותר חביבים לבדיחה שלנו. אילמלי אפשר היה לאסוף - וגם לפרסם - כל הבדיחות היהודיות, שנוצרו בגבולותיו של נושא זה, ודאי היו מצטרפות לספר שלם. וכמה זריזה היא בדיחתנו להיפרע מן ה"גוי" ולהמריד את היהודי עליו!...
"שם" ו"יפת" בעגלה. בן-בנו של "יפת" אינו פוסק מלגנות ולחרף את בני-בניו של "שם". היהודי מקשיב פעור פה ושותק. פתאום פונה אליו המחרף וקורא: "יהודי, למה פערת את פיך? הלבלעני אתה אומר?" - "חלילה!" - משיב לו היהודי. - החזיר אסור לנו מן התורה". -
גוי עומד לפני נבלת-כלב, המוטלת בשוק, ומחרף את היהודים: "אין מנוס ואין מפלט מן היהודים הארורים. אפילו את נבלותיהם הם זורקים לשוק". - "טועה אתה", - נענה היהודי העובר עליו - "הלא גוי הוא. הסתכל וראה, כלום מהול הוא?" -
"הגידה נא לי בלי משוא-פנים" - אמר פעם אחת מאיר-בר לספיר, ההומוריסטן הידוע: - "האופירות שלי מה הן בעיניך?" - "כולן חביבות עלי" - השיב ספיר - "אבל ההוגנוטים היא המשמחת שבכולן". - "המשמחת?" - תמה הקומפוזיטור. - "כן, המשמחת" - החזיר לו ההומוריסטן. - "באופירה זו הורגים הגויים איש את חברו והיהודי מחבר את המוזיקה לכך".
אופיצר גבה-קומה ורב-בשר מתעלל ברוכל יהודי, העומד לפניו בהכנעה: "הרשקא, מדוע אתה קטן וכחוש כל-כך?" - חייך הרוכל והשיב: משום שרק אב אחד היה לי". -
מדכי (מרדכי) חבד ישב על ספסל בגן-העיר סמוך לגוי. הגוי נכנס עמו בדברים, מראה לו על הגידולים השונים שבגן ואומר": "הרוסים נמשלו לאלון, האלה דמותם של הגרמנים היא, החבצלת סמל יפה היא לפולנים... והללו - מוסיף הגוי ומרמז כלפי הברקנים שבצידי הגדר - ישראל הם." - "תדע, שכך הוא", נענה מדכי: - "כולם יפים לצורך ידוע, חוץ מן הברקנים". -