[ב]
וכמה יודעת בדיחתנו להיפרע גם מאותה יראה, שזה כאלפיים שנה היא רודפת את היהודי ומבקשת להטיל את שיעבודה עליו.
הכהן טלר שאל את משה בן-מנחם: למה יאמין באלהים ולא יאמין בבן-האלהים? הן בנוהג שבעולם נאמן בנו של עשיר אגב אביו. - "במה דברים אמורים" - השיב לו בן-מנחם. - "בבן עשיר, שאביו לא יחיה עד העולם". -
ביתו של גוי, הסמוך לביתו של יהודי. בלילה נפלה דליקה באותה שכונה ונשרפו שני הבתים. הגוי והיהודי יצאו נקיים מכל נכסיהם. למחר פגשו הנשרפים זה בזה: הגוי פניו עצובות והיהודי - פניו כתמול שלשום. תמה הגוי ואמר ליהודי: "ראה, אני בוכה, ואתה - כאילו לא אירע לך כלום". - "כך נאה לך וכך נאה לי - השיב לו היהודי. - לך נשרפו גם אלהיך ואני - אלהי חי וקיים." -
שאלו למדכי חבד: "איזהו הגדול שבחגי הגויים?" - "פורים" - השיב מדכי. - "פורים?" תמהו הכל. - "הן, פורים" - הסביר מדכי - "אילמלי ניצח המן ונהרגו כל היהודים, היינו אנחנו חסרים רק יהודים, ואילו הגויים היו חסרים - אלוה". -
שני שכנים בכפר ושניהם ידידים זה לזה: יהודי וגוי. לימים כרת הגוי עץ ביער, עשה אותו לאלהיו והעמידו סמוך לביתו. ומכאן ואילך כל שעה, שהיהודי עובר על בית שכנו, הגוי מרעים לו פנים. אמר לו היהודי: "מה עוול מצאת בי, כי פתאום נהפך לבך עלי לשנוא אותי?" - "את אלהי אתה מבזה" - השיב לו הגוי. - "יום-יום אתה עובר עליו ואת כובעך אין אתה מסיר מעל ראשך". - "חביבי" החזיר לו היהודי - "הלוא אני זוכרו כשעדיין היה עץ". -
יהודי כפרי הביא שתי חביות קישואים כבושים לעיר למכיר. כשנפתחו החביות הוברר, שהקישואים הבאישו, והכפרי הוזקק להשליכם לתוך הנהר. עגום-לב ומצטער על הפסדו שב בעל-הקישואים לכפרו. בדרך - והנה צלב לפניו. נסתכל היהודי בענות-פניו של הצלוב ואמר: "הגידה נא, שמא גם אתה היה לך עסק בקישואים באושים?" -