[ג]
ויותר משבדיחתנו ממרידה את היהודי על שיעבודיו ומשעבדיו מבחוץ היא ממרידה אותו על שיעבודיו ומשעבדיו מבפנים.
היהודי אינו לא חנווני ולא סוחר ולא קלן, אלא הוא משועבד לחנותו, לסחרותו ולקבלנותו; אין הוא קם משנתו לשם יומו, כדי לחיות את חייו, אלא הוא קם משנתו לשם עסקיו - כדי להיות חנווני, סוחר או קבלן; לא הוא השולט על עסקיו, אלא הם השולטים עליו. ולפיכך אין גם מתלוצץ בעסקיו כיהודי.
שאלו לליצן: "שמא אתה יודע, למה נתן רבי יהודה סימנים במכות? מה הרוויח בזה?" - השיב הליצן "אמנם, אני יודע. רבי יהודי הרוויח מה שכל יהודי מרוויח - מכות. צאו וחשבו: "דצ"ך" - דם, צפרדע, כינים; "עד"ש" - ערוב, דבר, שחין; "באח"ב" - ברד, ארבה, חושך, בכורות. הרי "שמכת", האמורה בבכורות, הרויח. -
מעשה בספינה, טעונה יין, ששטה בים ועמד עליה תנין לבלוע אותה. נטל רב-החובלים חבית-יין והטילה לתוך פיו של התנין - ולא תקררה דעתו; הטיל אל תוך פיו גוי מן הנוסעים בספינה - ולא נתקררה דעתו; חזר והטיל אל תוך פיו יהודי מן הנוסעים בספינה ונתקררה דעתו והלך לו. לימים ניצוד אותו תנין. העלוהו הציידים ליבשה, פלחו את בטנו וימצאו - יהודי עומד ומוזג יין לגוי. -
יהודי מוכר-תבואה נכנס למסדרון וביקש לעלות לקונטורה שבקומה השנייה. פתאום - ערדליים יורדים מלמעלה וטופחים לו בפניו, אחרי הערדליים - אדרת וכובע טסים באווייר ודמות-אדם צונחת ונחבטת בקרקע. "אוי, מה זה" - נבהל העולה ונרתע לאחוריו. - "אה", - נענה הנופל, שהכיר את בן-אומנתו. - "היום אין הקונטורה קונה שעורים". -
מצאו למלמד, שירד מעיירתו לכרך ליריד הגדול. אמרו לו: "רבי משה, מה עניינך ליריד?" - "מי יודע?" - השיב המלמד. - "אולי תמצא לי עגלה של-חינם לחזור." -
"לפרשת השבוע אתה שואל? - העבודה, שאיני יודע להשיב. רבות הן פרשיותי. החיים מלמדים לי פרשת 'כי תצא למלחמה', האשה - פרשת 'תולדות', הנדוניא - פרשת 'וילך', העסקים - פרשת 'נצבים', שטרי-החובות - פרשת 'ויגש', בא הדיין ומלמדני - פרשת 'וישב'".