היה שם, בחלם, עוד חקרן גדול ונתקנא בכבודו של חברו, יצא ואמר לבני-עירו:
מה-לכם תנורים של לבנים ומה-לכם תנורים של חמאה? אלו ואלו אין חוּמם אלא לשעה. מוטב, שתקיפו כל העיר גדר של חוטי-ברזל, ולא ייכּנס הקור אליכם.
הודו החלמאים, ענו ואמרו:
ברוך אלהינו, שהקים לנו גואל ומושיע!
בו-ביום הקיפו את העיר כּוּלהּ גדר של חוטי-ברזל ושבו לבתיהם ששים ושמחים, כי נושעו תשועת עולמים. ולמחר השכים ראש-הפרנסים, יצא מביתו ופשט ידו אל מחוץ לגדר, ומיד נרתע לאחוריו:
אוי כמה קר שם, בחוץ…
בדיחה גרמנית מספרת בקצרה: היה חורף קשה. נמלכו התושבים והקיפו עיירתם עיירתם חבל, לאמור: עד פה יבא הקור, ולא יוסיף. עמד ראש העיירה והוציא אצבע אל מחוץ לחבל, ומיד נרתע לאחוריו: "אוי, כמה קר שם בחוץ !" (מרקנס, שם, סי' 3, עמ' 5).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1030, עמ' 6) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„חקרן" — הוגה־דעות של בית־המדרש, וזה שלפנינו קנאי לכבוד עמיתו בעל תנורי־החמאה. הקור מובן לחלמאים כפולש שגדר יכולה לעצור, וההוכחה שהגדר עובדת סוגרת את המעגל: קר בחוץ — סימן שהקור נשאר בחוץ. דרויאנוב מציין נוסח גרמני קצר: בחורף קשה הקיפו תושבי עיירה את עירם חבל — „עד פה יבוא הקור, ולא יוסיף" — וראש העיירה הוציא אצבע מעבר לחבל ונרתע: „אוי, כמה קר שם בחוץ!"
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
