בדיחה 1037

פרנסי חלם, שכל ימיהם שקודים הם על תקנת עירם, חשבו ודנו:

מה נעשה לעירנו ויהי אור לה גם בלילות האפלים?

עמד הזקן שבהם על רגליו ואמר:

מורי ורבותי, עצה טובה אני יודע. נצא לרחוב-העיר ונתפוס את הלבנה כשהיא במילוּאהּ ונגנוז אותה ללילות האפלים.

עמדו אחריו הרב וכל הפרנסים על רגליהם, שיבחו ואמרו:

אמן, כן יהי רצון!

מיד יצאו והעמידו ברחוב-העיר פיטוס מלא מים וקלטו את הלבנה לתוכו, פרשו על הפיטוס סדינים על-גבי סדינים ומחצלות על-גבי מחצלות וקשרו את הסדינים ואת המחצלות בחבלים יפה-יפה. ליתר ביטחון חתמו את הקשרים בחותמות של כל בתי-הכנסיות ובתי-המדרשות והכניסו את הפיטוס לבית-הכנסת הגדול.

וכשהגיע סוף-החודש וחשכוּ הלילות, נתאספו ובאו כל אנשי-העיר להוציא את הלבנה מן הפיטוס ולתלותה בשמים. שברו את החותמות, התירו את החבלים, הסירו את המחצלות ואת הסדינים וחרדה גדולה נפלה על כל העם, אשר בבית הכנסת:

הלבנה איננה!

הורידו הפרנסים ראשיהם כאבלים, נאנחו ואמרו:

נגנבה הלבנה!…חבל, שלא העמדנו שומרים לשמור עליה…

[נוסח אחר:

…זקף הזקן שבפרנסים אגוּדלו כלפי חוטמו ואמר:

לילות אפלים יפים לגנבים. באו גנבים וגנבו את הלבנה…]

הבנת את הבדיחה?

ציונים — דרויאנוב

פרשה גדולה ורבת-נוסחאות היא פרשה זו של הדואגים לכנס את הלבנה ואת הכוכבים*, ואין אני צריך לעמוד עליה: בבקיאות מרובה עשה זאת אלברט וסלסקי בכרך הראשון מקובצו "Der Hodscha Nasreddin" (ויימאר 1911, עמ' 241— 242). אין רצוני אלא להוסיף נוסח אחד, הודי, שלא עמד עליו וסלסקי. היה חג בכפר, ובערב ששו ושתו האיכרים בביתו של אדון הכפר. נתמלא לבו של אדון הכפר תאווה להנחיל לעצמו את הקערה והוליך כל פתאים נכנס אדם וסיפר : קערת-זהב יקרה נוצצת בנהר. נתמלא החבורה אל המקום, אשר אמר האיש המבשר. וכשבאו לשם וראו את הלבנה הנשקפת במימי הנהר, התלהב המבשר וקרא: "הנה הקערה כולה זהב טהור !". – "אמת, אמת !" – צעקה החבורה פה אחד. תיכף קראו לדייגים ואדון הכפר ציווה עליהם, כי יפרשו רשת בנהר וימשו את הקערה. עשו הדייגים כמצווה עליהם –ולא משו קערת-הזהב מן המים, כי גלשה בנהר ממקום למקום, כשם שגלשה כנגדה הלבנה בשמים ממקום למקום. וכשקעה הלבנה אבדה הקערה. מתחילה תהו האיכרים, ואחר-כך החליטו, שהקערה ירדה עד לקרקע הנהר. ועד היום פורשים צאצאיהם רשתות בנהר, טומשים עד לקרקע הנהר ומבקשים למצוא ולמשות משם את הקערה היקרה (שיאמה שנקר, "Сонъ Раджи", לנינגרד 1920, עמ' 65). נח פרילוצקי מביא בקובצו על כינויי-ערים גם את הכינוי "באברקער לבנה" (סי' 94. – בוברק – עיירה בגליציה) ומוסיף (עמ' 77): פעם אחת לא יכלה בוברק לקדש את הלבנה, כי היו השמים מעונים נמלכו חכמי בוברק ועשו להם לבנה של פח.

ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1037, עמ' 10) · תמלול מפעל בן-יהודה

הסבר הבדיחה

דרג את הבדיחה

עדיין אין דירוגים — היה הראשון!