אין דור שאין בו ליצנין

"שוואנק" גרמני מספר: חכמי שילדה דקו ומצאו ברוב חכמתם, שיש לזרוע את השדות מלח, כדי שלא תהא מסירה תבלין חשוב זה. פעם אחת עלה בעירם על שדה העיר חסירה תבלין חשוב זה. פעם אחת עלה בעירם על שדה זרוע מלח, וחששו השילדאים שמא ירד הרועה לגרש את הבהמות וברגליו יזיק את השדה. שקלו וטרו הרבה והחליטו: ארבעה אנשים – ודווקא מחשובי העדה, כדי שיהיו מכובדים על הבהמות – ישאו

• וכבר שם הליצן הגדול אריסטופנס בפיו של סטרפסיאדס את השאלה: "מה היה אילו קניתי לי מכשפה תסלית ובלהטיה הייתי מוריד בלילה את הלבנה מן השמים ושם אותה בנרתיק בדמות גלגל של ראי ושומר עליה בבית?"... ("העננים", מערכה שנייה, שורה 749—752). את הרועה, והוא יגרש בשוט שבידו את הבהמות מן השדה ("שילד־ בירגערבוך" הנ"ל, פרק טו, עמ' 82—84. ועיי"ש הערתו של פאניר על מקורה של החלטה מחוכמה זו). אף היה מי שקדם לבעל "השילדבירגערבוך": הנריך בבל. עי' "Heinrich Bebels Schwä- nke", הוצ' וסלסקי, מינכן וליפצינ 1907, חלק א', סי' 43, עמ' 24. ועי' גם הביבליוגראפיה של וסלסקי לסי' זה. ("השילדבירגערבוך" נדפס ראשונה 1597, ואילו סיפוריו של בבל נדפסו ראשונה 1508).