אין דור שאין בו ליצנין

״תרפ״ט אלפים״ — לשון עממית לסכום עתק שרירותי; ״לעמוד בניסיון״ — לכבוש את היצר ולהשיב את האבידה. תשובת החלמאי הופכת את מבחן המוסר למבחן של זהות הבעלים: את כספו של רוטשילד — התגלמות העושר האגדי — היה שומר לעצמו, ואילו לשמש העני שבקהילתו היה משיב הכול עד הפרוטה האחרונה. יושר סלקטיבי, מוגש בכנות גמורה. ומעֵבר לכך אבסורד נוסף: לשמש עני אין ולא יהיו „תרפ״ט אלפים" שיוכל לאבד — כך שהיושר ה„חסוד" שהחלמאי מתחייב לו הוא בחירה שלא תעמוד לפניו לעולם, וחסידותו מתרוקנת מתוכן.