אין דור שאין בו ליצנין

„גביר" — עשיר נכבד; „חספא בעלמא" (ארמית) — סתם חרס, דבר חסר ערך. „מקרא קצר שבשיר-השירים" הוא „יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר-השירים א, ב) — הלשון הנקייה השגורה בפי פושטי-הרגל כתשובה לנושיהם: שק לי. הטבח, שנואש מכספו, מבקש לפחות את העלבון המקובל — וה„גביר" מתנשא גם כאן: תשובה מהודרת כזאת שמורה אצלו לנושים חשובים ממנו. אפילו בהשפלות הוא מקפיד על מדרג מעמדי.