אין דור שאין בו ליצנין

בלילה קודם שינה, אמר בעליו לבני:

בּני, זכור ואל תשכח להעירני בחמש, כדי שלא אאחר אל הרכבת.

שמע בּני ואמר:

לא אשכח.

בשלוש ניגש למיטתו של בעליו והתחיל טורדו משנתו. הציץ הלה בשעון שלפניו וכעס.

בּני טיפש, עד מתי אתה מצערני? בחמש אמרתי, ולא בשלוש.

החזיר בּני:

איני יודע, למה אתה כועס…בכוונה עוררתיך. להודיעך שיכול אתה עוד לישון שעתיים…

[נוסח אחר:

איני יודע למה אתה כועס…בכוונה עוררתיך. להזהירך, שתמהר

לישון, משום שלא נשארו לך אלא עוד שעתיים…]