בדיחה 1120
בחור משכיל קרא ספר-לימוד לפיסיקה ומצא כתוב:
“חום מרחיב את הגופים; קור מקצר את הגופים”.
לקח עט, טבלוֹ בדיו והוסיף הערה מן הצד:
“ראיה לדבר: בקיץ הימים ארוכים, בחורף – קצרים”…
בחור משכיל קרא ספר-לימוד לפיסיקה ומצא כתוב:
“חום מרחיב את הגופים; קור מקצר את הגופים”.
לקח עט, טבלוֹ בדיו והוסיף הערה מן הצד:
“ראיה לדבר: בקיץ הימים ארוכים, בחורף – קצרים”…
ביצירתו הראשונה שנתפרסמה בדפוס שם אנטון צ׳חוב בפי גיבורו ״מחקר״ זה: ״מפני מה מה הימים בחורף קצרים והלילות ארוכים, וחילופיהם בקייץ? – היום בחורף קצר ככל הנופים, משום שהוא מקצר אותם, הלילה בחורף ארוך, משום שהקור מקצר אותם, שהמנורות והמנורות, שמדליקים אותם במוקדם, והם דולקים זמן רב (כל כתבי צ׳חוב, הוצ׳ א׳ פ׳ מארכס, כרך כב׳, עמ׳ 8).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1120, עמ' 39) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
ה„ראיה" מערבבת שני מובנים של אורך: היום האסטרונומי, שמתארך בקיץ ומתקצר בחורף, מגויס כאילו היה גוף מוצק שהחום מרחיב והקור מכווץ. דרויאנוב מציין שצ'כוב שם „מחקר" זהה בפי גיבור יצירתו הראשונה שנדפסה: היום בחורף קצר כי הקור מקצר אותו, והלילה ארוך משום שמחממים אותו בפמוטות ובמנורות.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓