אדולף היטלר וצ’ארלי צ’אפלין נזדמנו למקום אחד, אמר היטלר לצ’אפלין: רוצה הייתי לדעת, מה אני בעיני אמן כמוך? החזיר לו צ’אפלין: אדוני קאנצלר, אם אתה רודף את היהודים וממרר את חייהם – מחול לך. אם אתה מציק לקתולים ונלחם בהם – אף הוא מחול לך. אפילו לשפמך, שאתה עושה אותו כשפמי, אני סולח. אבל לדבר זה, שאתה משים עצמך מגוחך יותר ממני – איני יכול לסלוח…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
צ’פלין — שדמות „הנווד” המפורסמת שלו נשאה שפם זהה לשפמו של היטלר, ושלימים סאטר אותו בסרט „הדיקטטור הגדול” — עורך סולם סליחות הפוך: רדיפת היהודים, המלחמה בקתולים ואפילו גניבת השפם נסלחות; אבל שהרודן מצליח להיות מגוחך מן הליצן הגדול בעולם — את זה אי־אפשר לסלוח. ההיפוך המפלצתי של סדר הערכים מנמיך את היטלר לקריקטורה, ובאירוניה מחדד את הזוועה שב„נסלח”.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
