אין דור שאין בו ליצנין

מוכסן נתעשר וטענה אשתו לפניו:

כל החשובים שבעיר, כשנקראים לתורה, אומרים להם: “יעמוד מוֹרנוּ!”, ואילו אתה, כשנקרא לתורה, אין אומרים לך “מוֹרנוּ”. “יעמוד” פשוט נאה לחוטב-עצים, לשואב-מים, ולא לעשיר כמוך. עצתי, שתלך אל הרב ותבקש מאתו “מורנו”.

עשה המוכסן כעצת אשתו: הלך אל הרב וביקש מאתו “מורנו”.

אמר לו הרב:

דע לך, שבגן-עדן עורכים שולחן לבעלי “מוֹרנוּ” לחוד ולסתם אנשים מישראל לחוד, אותו שולחן של בעלי “מורנו” אברהם, יצחק, ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, הבעל-שם וכל תלמידיו מסוּבּים עליו ועוסקים בתורה. אם אתן “מורנו” לעם-הארץ כמותך, יושיבוך בקצה-השולחן, ונמצא אתה מקפח סעודתך בגן-עדן. בקצה-השולחן לא יגיעך מן הלויתן ומשור-הבר ומן היין המשומר ולא כלום.

נבהל המוכסן, חזר לביתו ואמר לאשתו:

אי אפשר ב"מורנו"; כך וכך אמר הרב.

אמרה לו אשתו:

שוטה שבעולם! כך אמר לך הרב, משום שבידיים ריקות באת אליו. חזור והבא לו זוג תרנגולי-הודוּ לפסח וימצא לך תקנה.

ושוב עשה המוכסן כעצת אשתו: הלך אל הרב והביא לו זוג תרנגולי-הודו לפסח. נהנה הרב ואמר לו:

אעשה רצונך, ומשבת הסמוכה ואילך ייקרא לך “מורנו”.

היסס המוכסן ושאל:

רבי, וסעודתי בגן-עדן מה תהא עליה?

החזיר לו הרב:

אל תירא!… בשכר תרנגולים יפים כאלה אתן “מורנו” עוד לכמה עמי-הארצות כמותך, ובגן-עדן יערכו לכוּלכם יחדיו שולחן מיוחד ואתה תשב בראש…