אין דור שאין בו ליצנין

קל-וחומר הוא כלל היקש תלמודי, ו„אינו דין ש…" — לשונו הקבועה: אם בקל כך, בחמור לא כל שכן. הכייס עוטה על מלאכתו צורה למדנית מהודרת, אלא שההיקש מחליק בכוונה מ„מותר לי" ל„מותר לו": מכך שכיסו של אחר מותר לבעליו לא נובע דבר לגבי מי שאינו בעליו. הצורה תלמודית למהדרין, התוכן שטות גמורה — וזה כל החן.