אין דור שאין בו ליצנין

לפני שהכוהנים עולים „לדוכן" לברך את הקהל בברכת-כוהנים הם חולצים את נעליהם ומניחים אותן למטה. „ישראל קדושים הם" — שבח מקובל לעם ישראל — מקבל כאן משמעות הפוכה בדיוק: הקהל ה„קדוש" הזה הוא הסיבה שהכוהן, ברגע הנשגב ביותר, אינו מסוגל לחשוב אלא על גורל נעליו.