אין דור שאין בו ליצנין

„בשלמא" — ניחא, מילא; „איכא משום" — יש כאן חשש של. „בל ייראה ובל יימצא" הוא איסור התורה שיהיה חמץ ברשות יהודי בפסח, והבן — שאצלו שליחת יד לכיס נוכרי היא כמובן „כדין" — חושש שהגנב עלול להכניס לרשותו גם חמץ מן הכיס. התשובה נשענת על משנה אמיתית במסכת פסחים, על חור בכותל שבין בית יהודי לבית נוכרי, שאי-אפשר לבדוק בו חמץ עד סופו: „זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת". האב שולף מכאן היתר גמור: גם בכיסו של נוכרי — הגנב „בודק" עד מקום שידו מגעת. סוגיית בדיקת חמץ הפכה הכשר למלאכת הכיוס.