אין דור שאין בו ליצנין

חלה הפרנס של ניטרה ונסתכן. הסכנה גדלה מיום ליום, ולסוף אמר הרופא:

בי אין לו תשועה; קיראוּ אל אלהים.

מיד קרא הרב הישיש לרבּם של גנבי ניטרה ואמר לו:

עליך אני נוטל, שתאסוף אנשיך ותאמרו תהילים לרפואת הפרנס.

עשה הלה רצונו של הרב, אסף אנשיו ואמרו תהילים, – ולמחר היתה תשועה לחולה.

אמרו לו לרב הישיש:

רבי, מה ראית לקרוא דווקא לאלוּ, שיתפללו על החולה?

החזיר הרב:

ראיתי, שננעלו שערי-רחמים, וקראתי לאלו, שבקיאים הם בשבירת מנעולים…