אין דור שאין בו ליצנין

שתי הבחינות הראשונות הן בדיקות איכות אמיתיות — חדות הלהב וטיב הפלדה (ניצוצות מן האבן). השלישית, המנוסחת באותה תבנית יבשה בדיוק („אם… מוטב, ואם לאו — לאו"), היא ניסיון גניבה: אם החנווני לא ראה — ה„מקח" הצליח. הסימטריה הצורנית היא כל העוקץ: הגניבה מוצגת כשלב שגרתי בבדיקת הסחורה.