אין דור שאין בו ליצנין

„השררה" — השלטון והרשויות; „היכּבד ושב" — נוסח נימוסין להזמנת אורח לשבת. האב עוטף את הבושה בלשון נקייה גאה: הבן „נתחבב על השררה", „הוזמן" אל גדוליה, ומאז שכיבדוהו לשבת — הוא יושב. „יושב" במשמעות השגורה עד היום: בבית-הסוהר.