בדיחה 1380

הלך יהודי נכנס ליער ונתקל בגזלן יהודי. תפס לו הגזלן בדשׁ בגדו וצעק:

ממון או דמים!

החזיר ההלך:

תן לי את הנפש, ואת הממון קח לך.

אמר הגזלן:

מהר ותן את הממון.

אמר ההלך:

יהודים אנחנו, ודין הוא שתעשה עמי חסד. לא שלי הוא הממון, אלא של שולחי. בבקשה ממך, שלח אקדוחך וירה אחת ושתיים בכובעי, ויראה שולחי את הכובע ויאמין שנאנסתי.

נענה לו הגזלן וירה לו בכוֹבעוֹ אחת ושתיים.

עכשיו, – אמר ההלך, – ירה נא גם במעילי לשׁם סימן שנאבקתי.

שוב נענה לו הגזלן וירה אחת ושתיים גם במעיל.

חזר ואמר ההלך:

עשה עמי עוד חסד אחד וירה גם באפודתי, והיה לי לאות שנאבקתי בכל כוחי.

סירב הגזלן ואמר:

איני יכול.

היתמה ההלך ושאל:

מה פירוש אין אתה יכול? מה הבדל יש בין אפודה לכובע ומעיל?

השיב הגזלן:

אין לי כדורים יותר.

אה! – נשא ההלך את רגליו והלך לו. – אם אתה אין לך כדורים, אני אין לי ממון…

הבנת את הבדיחה?

ציונים — דרויאנוב

סיפור עממי של ימי הבינים מספר: בחור צעיר ואמיץ־כוח הלך יחידי ביער ופיו מלא שירה. פתאום נטפל אליו עוד הלך אחד ואמר לו: "רצונך, שאלווה אליך?" — השיב הבחור: "הן". וילכו שניהם יחדיו. אמר האיש לבחור: "חרב יפה אתה חגור". — השיב הבחור: "הן", — שלף חרבו היפה מנדנה והוליכה באוויר ימינה ושמאלה. אמר לו האיש: "תן לי לרגע את החרב ואשים עיני עליה", — ונתן לו הבחור את החרב. אמר האיש: "עכשיו תן לי כל אשר אתך, ואם לא־ואתיז בחרבך ראשך מעליך". ועל כורחו נענה לו הבחור. — לאחר שנתן הבחור כל מה שהיה לו, אמר לשודד: "עשה עמדי טובה וקטע את ידי בחרב, שלא יאמרו הבריות, כי באפס־יד לקחת מאתי הכל, ולא נאבקתי עמך". תחילה סירב השודד, ולאחר שהפציר בו הבחור פעמים ושלוש הסכים. מיד הניח הבחור ידו על מֵע־עֵץ, וכשהרים השודד את החרב וחזר והורידה בכל כוחו, מיהר הבחור והתיק ידו, ונתקעה החרב במֵע העץ, עד כי לא יכל עוד השודד להוציאה משם. קם הבחור וברוב כוחו הוציא הוא את החרב מתוך סדק הגזע והתיז ראשו של השודד (אלברט וּוסלסד "Märchen des Mittelalters" ברלין 1925, סי׳ 36, עמ׳ 99; ביבליוגרפיה עיי״ש עמ׳ 222.

ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1380, עמ' 123) · תמלול מפעל בן-יהודה

הסבר הבדיחה

דרג את הבדיחה

עדיין אין דירוגים — היה הראשון!