אין דור שאין בו ליצנין

יהודי שנסתתמו לו מעיינות הפרנסה נמלך להתפרנס מן הגזלנות. אמר ועשה: נטל סכין במטבח ויצא ליער. עמד להתפלל מנחה, והנה הלך בא. הרים ידו ורמז להלך, שיחכה עד שיגמור שמונה-עשרה. נסתכל בו ההלך והכּירוֹ: בּרל שכנו בבית-המדרש, – ועמד וחיכה לו. גמר הגזלן להתפלל שמונה-עשרה, פסע שלש פסיעות לאחוריו, אמר “עלינו” ורקק כנהוג, ומיד תפס להלך המחכה לו בדש בגדו וצעק:

ממון או דמים!

תמה הלה: בּרל ידידי, שמא דעתך נטרפה עליך חלילה?

שלף הגזלן סכינו ונהם ברוב רוזגה:

לא ברל ולא ידיד, אלא גזלן דורש דמים.

ותוך כדי דיבור רפתה ידו, וגנח:

אין מזל לישראל… דווקא הסכין של חלב נזדמנה לי…