שני חברים לישיבה ולהשׂכלה בסתר פרשו לדרכים רחוקות זו מזו: אחד נעשה סופר עברי מפורסם, והשני השתמד ועלה לגדולה בּרשוּת. לימים נזדמנו שניהם למקום אחד. ביקש המומר לפייס את דעתו של מי-שהיה חברו לפנים, ואמר לו:
נאמן עלי הדיין: אף-על-פי שהמירותי ונעשיתי גוי, יהודי גמור אני מבפנים.
נעץ הסופר עינים בודקות בחוטמו הגיבן של המומר והחזיר לו: מה שמבפנים איני רואה ואיני יודע, אבל אני רואה ויודע מה שמבחוץ…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„עלה לגדולה ברשות" — התקדם בשירות השלטון, קידום שההמרה פתחה לו. המומר נשבע שנשאר „יהודי גמור מבפנים", והסופר עונה במבט אחד אל חוטמו הגיבן — האף ה„יהודי" של הסטריאוטיפ בן-הזמן: את הפְּנים אי-אפשר לבדוק, אבל החוץ מעיד עליו למרחוק. תשובה שמפקיעה מהמומר את שני העולמות — יהדותו הפנימית נותרת בגדר טענה, וגויותו החיצונית לא תתקבל לעולם, כי הגוף מסגיר אותו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
