בחור מומר, בנו של מומר עשיר, חשקה נפשו בבת-ישראל ענייה ובקש לישא אותה. עיכּב אביו ואמר לו:
בני זיווג זה לא נאה לך מצדי-צדדים. ראשית, לא נאה לך שתישא בת-ישראל, כי גוי אתה, ושנית, לא נאה לך שתישא בת-עניים, כי יהודי אתה…
[נוסח אחר:
סטודנט יהודי עני היה מחזר אחרי בתו של מומר עשיר. אמר לו המומר, אבי-הבת:
ידידי, לחינם אתה טורח. גוי אינו משיא בתו ליהודי, ויהודי עשיר אינו משיא בתו לסטודנט עני…]
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
האב שולף לכל פסול את הזהות הנוחה: כדי לפסול כלה יהודייה הוא „גוי", וכדי לפסול כלה ענייה הוא „יהודי". ההמרה לא עשתה אותו לא זה ולא זה — היא רק ציידה אותו בשתי אמות-מידה שהוא מחליף לפי הצורך. הנוסח האחר הופך את הכיוון ומשאיר את אותו היגיון כפול בדיוק.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
