אין דור שאין בו ליצנין

איש ואשתו באו אל הרב לדין. פתחה האשה וטענה:

רבי, חיים אין לי עם רשע זה. מכות אכזריות הוא מכה אותי כגוי.

נענה הבעל וטען:

רבי, חרפה בביתי היא מרשעת זו. יי״ש היא שותה כגוי.

שמע הרב והטיל איסור על האשה לשתות ועל הבעל להכות. לימים חזרו ובאו שניהם אל הרב. פתחה האשה וטענה:

רבי, הטלת עליו איסור להכות, והוא מכה אותי עשר פעמים ביום.

נענה הבעל וטען:

רבי, הטלת עליה איסור לשתות, והיא שותה עשר פעמים ביום.

חזרה וטענה האשה:

רבי, איני שותה, אלא מטבילה.

חזר וטען הבעל:

רבי, איני מכה, אלא צובט.

שמע הרב ופסק:

אם טבילה אינה בכלל שתייה, דין הוא שצביטה אינה בכלל הכאה.