אין דור שאין בו ליצנין

הנואף אינו מכחיש דבר — הוא קורא את הדיבר כעורך דין המחפש סעיף מילוט: „לא תחמוד אשת רעך" (שמות כ, יד) אוסר, כביכול, רק את אשתו של רֵעַ — חבר. ומאחר שאת הבעל לא ראה מימיו והלה אינו „רעו", אין הפסוק חל עליו כלל. הודאה גמורה במעשה, כפירה רק בנוסח.