אין דור שאין בו ליצנין

„אור לארבעה-עשר" בניסן הוא הלילה שלפני ערב פסח — ליל „בדיקת חמץ", שבו מחפשים לאור הנר את שאריות החמץ בבית. הבעל נוהם שהאישה עצמה היא חמץ שנשאר, והיא משיבה בכלי הלכתי אחר: „מכירת חמץ", המנהג למכור לגוי מכירה פורמלית את החמץ שאין מבערים — ואז הוא „אינו מעכב", כלומר אינו פוסל את הבית לפסח. חמץ כמוה כבר נמכר: אביה מכר אותה „לגוי" לפני עשרים שנה, כשהשיא אותה. היא פוטרת את העלבון ומחזירה כפול — הבעל עצמו הוא ה„גוי".